18.10.2017

שמנה ומאושרת: יש כזו אופציה?

השבוע יצא לי לראות את הפרקים של העונה החדשה של "החיים עצמם" (THIS IS US. אם עדיין לא ראיתם- רוצו!). אחת הדמויות בסדרה היא קייט (המגולמת ע"י כריסי מץ הנהדרת), בחורה בשנות ה-30 לחייה שסובלת (ממש ממש סובלת) מעודף משקל מגיל צעיר מאד. ומגיל צעיר מאד היא גם שמה את כל החלומות שלה על HOLD. כל דבר שהיא לא מצליחה בו, היא מאשימה את המשקל.

הפרק הראשון של העונה השלישית היה מכונן מבחינת קייט: היא החליטה לאחר חיבוטי נפש רבים, לגשת לאודישן כדי לנסות ולהתקבל ללהקה. 
כשהיא לא עברה את האודישן, היא כעסה מאד על הבוחן, שהרי הוא הכשיל אותה כי היא אינה רזה כמו יתר הנבחנות.
הטענה שלה היתה כי היא נכשלה כי היא לא קיבלה הזדמנות אמיתית, ומי שכן תתקבל כמובן במידה 36.


התשובה של הבוחן אליה היתה: לא אכפת לי איזו מידה את לובשת. את פשוט לא שרה מספיק טוב.


ולמה כל הפתיח הארוך הזה?
בזמן האחרון נולדו להן כל מיני "קואוצ'רי- תמיכה" למיניהם שמנסים להעצים נשים שמנות ע"י פרסום סיפורי הצלחה של שמנות שהתקבלו לעבודות טובות, עשו קריירה, התחתנו עם בעל חתיך What ever...

מבחינתי אלו שטויות במיץ!
את מוכשרת- תילחמי על מקום עבודה ראוי. אם את לא טובה מספיק- תשפרי את עצמך.
בן זוגך איתך- זה לא כי את שמנה או רזה. בדיוק שאת לא איתו כי הוא חתיך, ובדיוק כמו שלא תיפרדי ממנו אם יקריח... אתם פשוט מתאימים אחד לשני.

ולא שאני מתעלמת משמנופוביה, בדיוק כמו שאיני מתעלמת מכל פוביה מגדרית אחרת. אני פשוט לא מסכימה להרשות לעצמי או לאף אחד אחר להגדיר או לבחון אותי בצורה כל כך שטחית. כי יש בי הרבה יותר מאשר המשקל או המידה שלי.

אז בראבאק, תפסיקו לתלות כל כישלון שלכן באחרים. אם מישהו איכזב אתכן- תעיפו אותו מהחיים שלכן ותקיפו את עצמכן באנשים שייטיבו איתכן. תהיו עצמכן- אתן שוות את זה!

ולסיום- פוני חדש 

ואאוטפיט ליום הראשון בעבודה אחרי כל החופשה הארוכה של חגי תשרי, בו שילבתי בין קודש לחול- בין חצאית ונעליים מחוייטות ל- T Shirt עם הכיתוב C'est La Vie...


ושתהיה לנו שנה דבששששששש!   
נשיקות,
ענת.